כשמדברים על ציטוקינים נהוג לדבר על איזון, בעיקר על איזון Th1,Th2.
במקרה של מחלה מתקיים חוסר איזון ; לדוגמא, במקרה של דלקת חריפה שיעורו של Th1 כבד יותר : במקרים כאלו הטיפול צריך לנטות לכיוון Th2(IL4,IL10,TGF beta) בכדי להטות את כף המאזניים בחזרה למצב מאוזן שהוא בריא יותר.
לעומת זאת במקרי אלרגיה מאזנו של Th2כבד יותר: במקרים אלו הטיפול צריך לנטות לכיוון Th1(IL12,INF gamma) בכדי להחזיר את המצב לאיזון ובריאות.
הציטוקינים המאזנים המתאימים ישחקו את תפקידם על הרצפטורים של התא.
כמו שהציטוקינים השונים יכולים להשפיע במידה שונה על אותו תא.
ציטוקין יכול להתנגד להשפעה של אחר (לדוגמא IL4, INF gamma) ,כששניהם מכוונים לאותו תא, בטיפול של וויסות פיזיולוגי, משתמשים ב- ציטוקינים מנוגדים ולא דילולים שונים של אותו ציטוקין, באופן יעיל בכדי לשבור את האפקט הביולוגי.
זה קל לראות איך אסטרטגיה זו מובילה לחפיפה בין החלפת הורמון אלופתית, או טיפול בהחלפה במערכת החיסון, לבין וויסות ביולוגי הורמונלי הומאופתי או טיפול חיסוני.
אספקה גדולה של רצפטורים נגרמה על ידי איזון וויסותי מעורב, שהתקבל בעזרת שימוש בריכוז מדויק של מולקולות בריכוזים נמוכים, אלה מאפשרים למנות של סינתזת התרופות להשתנות, או אפילו לרדת, בעקבות ירידה בהשפעות עקיפות אלו.