נאורופפטידים, הורמונים וציטוקינים הומאופטיים: זוהי החדשנות של רפואת הוויסות הפיזיולוגי (שיטת GUNA).
ההזדמנות לשימוש בציטוקינים, הורמונים ונאורופפטידים הומאופתיים למטרות ריפוי נבעה בעיקר מהתגלית, שריכוזם הפיזיולוגי גם בפלסמה וגם בתאים, הוא מאוד קרוב לדילולים ממוצעים בהומאופתיה. בתרופות של גונה משתמשים בתחום המינונים הקטנים האלה.
לכל ציטוקין ולכל הורמון יש טווח ריכוזים פיזיולוגי מדויק שבו מתאפשר וויסות פיזיולוגי אפקטיבי, וכאשר דבר זה מתקבל מבחינת ריכוז, אזי מספר המולקולות מתלכד עם מספר הרצפטורים על תאי המטרה. או, אם מישהו מעדיף לראות זאת כך: המספר הנכון של רצפטורים אשר פנוי להתקשרות.
זה למעשה המידע הפיזיולוגי (כאשר ריכוזי הקשירה מביאים בשלמות לריכוזים המיוחסים למצב בריא). זה מבטיח שהורמונים, נאורופפטידים וציטוקינים הומאופתיים מסוגלים לספק מידע למערכת, אשר יכולה להפעיל מערכות המווסתות באופן עצמאי. על ידי קביעת האספקה הנכונה של רצפטורים על ממברנת התא, אשר מתקיים בתהליך ההחלמה של פונקציונליות מנגנון פנים התא.
אלמנט אחר התומך בפוטנציאל השימוש במינון נמוך של יחסי מולקולות, המהווה חלק מהאפיניות הגבוהה של הליגנד לרצפטור הממברנה, היא צורתם הבסיסית של רצפטורים המוגדרת כגדושה. ריגוש של 10% מרצפטורים של הממברנה הספציפיים: להורמון, אינטרלוקין או נאורופפטיד, מאפשר להפעיל 50% מפעילות התא.
הצרוף של שתי תכונות רצפטור הממברנה, אפיניות וגודש, מסבירות בקלות איך ניתן להשיג אפקטים ביולוגיים עם ריכוזים מינימליים של ליגנד.