במשך שנים רבות, תהליכים של איבוד וירידה בסיבי התא של ריקמת החיבור, תורגמו ונלמדו רק מבחינת תיפקודם בתמיכה לפרנכימה (הריקמה היסודית), מבלי לשים לב שהתפקיד האמיתי של ריקמה זו הוא קיום מערכת וויסות בסיסית, של פני השטח בין העולם החיצוני (מערכת כלי הדם), והעולם הפנימי האמיתי (התא), יסוד המטריקס האורגני.
מבחנים מצביעים על כך ששינויים במטריקס, משפיעים על דינמיות התא. כי קיים מידע רב ועצום שיכול להיות מאוחסן ברמה זו, ומועבר לתאים כהוראות לפעילותם הפיזיולוגית.
במטריקס, מערכת היחסים העדינה בין הציטוקינים, נאורופפטידים והורמונים מהווה בקרה מתואמת על האפקטיביות התפקודית של מערכת התהודה. המערכות העדינות שמווסתות את האיזון בין בריאות וחולי קיימות גם בתוך המטריקס – כאן קיים המידע של המערכת הנפשית-עצבית-אנדוקרינית-חיסוניתP.N.E.I. , אשר מתאמת ומבקרת את תיפקודם של הציטוקינים והחומרים העיצביים והאנדוקריניים.
רפואת וויסות פיזיולוגי (שיטת גונה) מתמקדת בתפקיד של *המטריקס בתהליכים הפיזיולוגיים, והופכת אותו למטרה מועדפת בטיפול הרפואי.
רעיון זה מעצב מחדש את ההיסטולוגיה של המטריקס, ומודל התירגום של פעילותו הפיזיולוגית. המטריקס שהוא החלל בין כלי הדם והתאים, הוא לא עוד מטריקס חוץ-תאי סטטי וסביל (פסיבי), אלא מערכת עם תפקוד מורפולוגי (מבני) אמיתי, בעלת תפקיד עיקרי בגירוי והתפתחות תהליך מחלתי, אבל גם תיקח חלק פעיל עיקרי בתהליך הריפוי.
רעיון זה מיושם במוצרים הפרמקולוגיים של GUNA .
חשיבותו של המטריקס ברפואת וויסות פיזיולוגי
Physiological Regulating Medicine-PRM
הרצפטור (הקולטן) בממברנה משחק תפקיד מאוד חשוב.
לא רק כמותו של הליגנד (הורמון, ציטוקין או נאורופפטיד) חשובה, אלא יכולתו של הרצפטור להתחבר לליגנד, כלומר חשיבות לא פחותה יש לאפיניות בין הרצפטור להורמון לדוגמא.
רק הריכוז הפיזיולוגי מסוגל לאקטב ולשפעל או להקטין אקטיביות של הרצפטורים בממברנה, ולהשתלשלות הפונקציה הנכונה של איבר המטרה.