רפואת וויסות פיזיולוגי ( שיטת גונה ) מתמקדת בסימון מצב המתח ברמת החלל הבין תאי – המטריקס. ייצור בעודף או פיצוי במצב של חוסר של: נאורופפטידים, הורמונים ואינטרלוקינים.
המשקע של טוקסינים (רעלנים) ברמת החלל שבין הסדקים של תאים רופפים של רקמת החיבור, היא אירוע שלילי לגוף האדם. למרות מערכת האדפטציה (התאמה) המנסה לשמור על מצב בריאותי תקין, זהו גם סימן ראשון לכרוניות של המחלה. מטריקס מורעל לא מסוגל עוד להגן על פונקציות מבניות או מסננות כיאות. מצב זה לא יאפשר לאורך זמן, מעבר מספיק של חמצן ותזונה, מכלי הדם הקפילריים לתא, אשר חייב להסתגל למצב החדש כדי לשרוד, במקרים מסוימים על ידי השתנות התא (כמו גירויהתאלשינוי בפיברובלסטים, מושפע על ידי המעבר ממטבוליזם אארובי (עם חמצן) למטבוליזם אנארובי (ללא חמצן).
המטריקס לא יאפשר לזמן רב מעבר של מולקולות מידע כמו הורמונים, נאורופפטידים ואינטרלוקינים; הוא גם לא יהיה מסוגל עוד לתחזק תפקודית את מערכת החיסון שלו, דרך התהליך הדלקתי, וגם המערכת האנדותליאלית המרושתת. כמו כן המסגרת ההיסטולוגית תשתנה בנסיבות אלו, תוך כדי פיברוזיס ואפילו סקלרוזיס – התקשות והסתיידות הרקמות.
האורגניזם מגיב עם מערכת מורכבת של אירועי הסתגלות, כמו מנגנוני הגנה למשל: תהליך דלקתי דרך ייצור של אינטרלוקינים (IL1או TNF-alpha ), או הורמונים ונאורופפטידים (פרולקטין או קורטיזול לאקטב אתהתגובה לסטרס – מצב של מתח,בהתאם ל- Selye), כאשר לכל אירוע יש מענה על מנת להחזיר את המערכת לאיזון הומאוסטטי.
כדי להיות עקבי מבחינה ביולוגית, התגובה של המנגנון עצבי-חיסוני-אנדוקריני חייב להכיל עצמו במסגרת זמנים תוך התייחסות משתנה למחלה מהאלמנט המפריע.
אם הודות לירידה ביכולת העצמית של מנגנון ההגנה, שינוי במבנה המערכת P.N.E.I. או דיכוי התערבותפרמקולוגית, גם מעודדי דלקת כמו אינטרלוקינים או הורמונים ונאורופפטידים המופרשים במצבי סטרס (דחק) נשארים לאורךזמן בכמויות גדולות במטריקס, מטרת התאים היא לשרוד, הסתגלות לחוסר תגובה על ידי סגירת הרצפטורים בממברנות down regulation)) וגירוי, תהליך המוביל למצב של מחלה כרונית.
רק על ידי ריפוי התפקוד הפיזיולוגי של המטריקס, על ידי ניקוז ושיקום מחדש של תיפקוד הרצפטורים בממברנה, בעזרת ריכוז של מולקולות מתאימות, יכול התא לתפקד באופן תקין, וכך ניתן להגיע למצב מאוזן ובריא.
הרעיון הוא: הסתגלות לחוסר תגובה Adaptation to the non-response
כמות של עודף ליגנד גורמת לירידה בוויסות של רצפטורי הממברנה. מנגנון זה נועד לשמור על יציבות ואיזון; למעשה, התא בכדי לתחזק את איזונו התפקודי, סוגר את הרצפטורים שלו, אבל תהליך זה מוביל בהתחלה להאטה, אבל לבסוף הדבר גורם לחוסר תפקוד סופי.